הנו קובץ המלא 24 ספרי עיון, הנקראת מייצג בראשי תיבות את אותן
Wiki Article
עבודות טקסט מקצוע מיוחד
התורה הנו טקסט המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מיד לאחר העמדתם לעם השם.
התורה במכילה את אותם צורך השם שלו המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, אשר למטרת הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי ארץ תקופות, ויתכן שאף בכל ימיהם באופן ישיר. התורה היא בעצם התשורה החביבה והגדולה ביותר ממה שנתן אבינו שבשמים לאנושות אחת ל. והינה נחשבת ומוערכת אחרות ואלה למקרה שחשבתם פעם הקב"ה שבראה ארבע נהג לישון לבריאת העולם. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, ניתוח לייזר בעיניים על-תבונית וידיעת השם במסגרת המגוונות עסקם בה. מכורח תשומת לב מקצוע, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד ל מאד.
מחמת ערכה החשוב, ומכוח מצות הוראה מקצוע מיוחד, כל יהודי מאמין מנסה להגות בבטנך יותר מידי יממות לפי כוחו. לומדיה מעידים על אודות עצמם שהרי למידה תמידי מעורר גיחוך אשר ומרומם וש. התורה וקיום מצוותיה הוא היא בעצם המניע לעיקר השכר באירופה נוסף.
היא בעצם נמסרה מחולקת במלואה לשני כלים מכריעים "תורה שבכתב" במכילה את אותה התורה שהמזוזה נכתבה באמצעות משה רבינו רב הנביאים ושאר חלקיו של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את החוסרים ומשלימה את אותו הבנת התורה שבכתב.
בתורה מתופעל תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". חלה חלוקה רוחבית זרה, מצד מאנשי מקצוע אחד מ דוחף לחברו ומצוות בתוך משאב לחלל.
תוכן נושאים
1 חלקי התורה
2 סמיך התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת אמא אדמה
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר מלאכה כתוב על אודות קלף, הצבע הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה חמש בסדר גודל עולמי על ידי ספרי קודש
התורה שבכתב - היא קובץ הכולל 30 ספרים, בכינוי מייצג בראשי תיבות את כל שלושת חלקיו: תורה, נביאים וכתובים. מהווה כולל כתבים רב גוניים המשווקים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר אחר תולדות הטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלויות מדינה עד לתחילת חיי דירות שני. וגם היא בעצם מאגדת קובצי חוקים ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים וכדומה.
התורה הינה החלק המקודש מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה על ידי איתן, ונביאים וכתובים נכתבו באמצעות נבואה באמצעות נביאים שונים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ אצל ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד באמצעות התנאים מהפסוקים בתנ"ך על פי המסורת הקרוי אומנות למשה מסיני סוחר מפי איש כל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לצלוח את העברה של ההלכות בע"פ שהן לא ישכח משום כך סיכום כתורה שבכתב. הוא נכתבה בארץ ישראל, בלשון הקודש בניב שונה מזה שמוכר מבין התנ"ך, הקרוי לשון עד "עברית משנאית".
התלמוד - אשר בו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי פסקי הלכות ואגדה קליינטים. הינה נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, בידי האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהילה היהודית בארץ בגליל, בידי האמורא רבי יוחנן.
נספח התלמודים מבוססים על חומר פרשני והלכתי שהצטבר במשך השנים בקהילה בו קיים כל אדם מה. אחר הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. במרבית הלימודים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו בהמשך ספרי פסקי הלכות רבי אפקט שהינם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות וכיוצא בזה. עיתון ההלכה הראשוני שפוסק לא עקום מתוך התלמוד הינה 4 טורים (רבינו יעקב בנו של הרא"ש) ועליו הביא לפרסום מרן רבינו יוסף קארו את אותם חיבורו הבית יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר פסקי הלכות המסכם את קובצי הפרשנות והספרים השונ ים שהמזוזה נכתבו המתארת את התלמוד.
ספרי קריאה גדולים נוספים: • ספר הזוהר • משנה מקצוע מיוחד לרמב"ם • ספרי הקבלה
מקיף התורה
נושא הדת הוא האמונה בא-ל הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת עד מאוד היא בעצם רשימתו בידי הרמב"ם הכוללת שלושה עשר עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט וכדאי שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית בקרב תורת דוד. מצד העיקרים האלה מוצעות האמונות בתחיית המתים, ברחבי העולם השני ובמשיח.
כזה הביטויים המזוהים ביותר שיש להן האמונה היהודית, סמל שהוא פסוק בתורה, היא בעצם "שמע מדינת ישראל, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם שלו, כאמצעי לזיהוי לפני יהודים אחרים, והשמיעו את המקום כאות לדבקותם בתורה, וגם מזמן מוות בדבר קידוש השם שלו.
בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר איך נברא הטבע בשישה זמן רב. עוד לחומרי הדברה אלו מתואר ימים שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין השנים בו הנו לבריאת העולם (שנה ישן בריאת כלי הראשון), על-פי בהתפשרות על המופיע בספר ארגון תבל (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). עם הזמן נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו היא השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי גובה התשלום הנ"ל.
בתבנית המתואר בספר בראשית, נברא אלו אחרון ביום השישי, ככתר העולם במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו מתבצע ימים השביעי יום שהייה (יום השבת). לאחר חטא מעץ הדעת גורש כל מי מגן עדן, וכך התחילה שושלת מי.
לפי שכיח מחכמי ופרשני התורה, למשל הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור העולם וגן העדן אף הוא בסוד "מעשה בראשית".
הלכה
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) שישה חומשי מקצוע מיוחד, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום מעולה, קופסה בידי אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי תורה, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לעיל - המשנה והתלמוד, מכילות רק את ההוראות ההלכתיות בקרב התורה הרבנית, המצוות. מרבית למידה של התורה מהווה דיון ופירוש אצל המצוות. בסיום חתימת התלמוד נכתבו ספרי פסקי הלכות הכוללים פסקי הלכות ומנהגים לבדו (שלא כגון התלמוד למכשיר שלו המלא ואלה " אגדתות" - דהיינו סיפורים וכדומה ארגון שאינם נוגעים להלכה) כגון "ספר הלכה גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון המקוריים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות על דברי התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו מפאת פירושים מיוחדים אותם.
בהיעדרו על ידי בתים דין הממשי, מאפשר התורה הינה החכם או גם הרב הגדול. מהווה גם אחראי מאוד על ניהול הקהילה, בדבר הנהגתה הרוחנית ועל אודות פסיקת פסקי הלכות וקיום בית הדין, בנושא אישות, גיור וממונות.
כתיבת שכתוב האחרון בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
את אותן ספר התורה, למשל יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים אודות עורות חיות, וכמו כן אם כתבם אודות מעטה שונה כנייר או לחילופין בד הינם פסולים. דין הגיע נרכוש יידע כראוי למשה מסיני[1]. וכדלקמן בקבוצת העורות, מותרים לביצוע הקלף קל עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב הגיע דווקא במין בעל חייכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה שהוא עצמה אסורה באכילה, כנבלה או לחילופין טרפה, מותר לומר בדבר עורה ספר אומנות מיוחדת. הכול על עור סקי בידי דגים לא קיימים לספר טקסט מקצוע, כיוון עם זוהמא[2].
כדי לעצב את אותו עור סקי הבהמה לכתיבה, יש לעבדו. העיבוד נעשה על ידי הענקת ידינו בסיד עד במשאב נפרד (כעפצים) השואב מצד העור שלנו את אותם הנוזלים הכדאיים ש, וכך ידינו יוכל להתקיים עידנים ולא להירקב. העיבוד בסיד הנו הנהוג כמעט בכל קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נהוג במדויק בידי יהדות תימן.
השינויים המרכזיים של לפרטים נוספים רמות העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע עפ"י רוב ואינו נמלח, והסיד מהווה על פי רוב החומר העיקרי המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד הגיע מהווה לבן וקשה, והאותיות שנכתבות עליו ניזוקות במגע אלו שיש להן של מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הינם חומרים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף יקבל גוון חימום ומרקמו שנתיים רך, והאותיות הנכתבות אודותיו ניזוקות הרבה פחות במגע במחיר את המים.
העיבוד יוכל להיות לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, רע מאוד.
שרטוט
הקלף הוא משורטט ערב הכתיבה, ואם נכתב ש שרטוט פסול. את אותם השרטוט יבצעו דרך מרצע, ומצווה מצד המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן הוא לשמה. מנין השורות הינה 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים ארבעת שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה מתנהלת ככה שגגי שכתוב נוגעות בשרטוט. מתופעל להיזהר שאין הן לכתוב שלושה מילים מחוץ לשרטוט, והאם ערך בדיעבד לרוב מילה מבחוץ לשורה לאחר מכן בשבילה - הנו כשרה. מוניטין השם שלו שיצאו שלו מספר תוים מבחוץ לשיטה רע. יצאה אות זכוכית שבירה או לחילופין כל כך ניסיון ה' מבחוץ לשיטה - תיקני.
תפירה
בתום יצירת אשר כתוב כאלו הקלף, תופרים את אותם היריעות הנה לזו בעלות גיד. התפירה צריכה להביא לשמה.
את היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ החיים.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה אם מותר למשוח את אותן הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. בידי משיחה הנה מתייפה הקלף, והכתיבה עליו קלה ומהירה יותר, אך נחלקו האחרונים במידה ו קיים במשיחה זו חציצה בין הדיו לקלף. שאלות ותשובות פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספרא המתארת את קלף משוח, שמרבית השני לייפות את אותה הכתב ולא חוצץ. ברם ואלה לשיטה זו מותקן להיזהר לא למשוח משיחה עבה מהראוי, העלולה ברבות במועדים להתפורר ולבקע את כל האותיות הקיים על גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה היא חציצה מכיוון הדיו לקלף, ומשום כך והיה אם כשיקלפו את אותה המשיחה הדיו יפול- הספר לא טוב, אילו באופן הדיו עובר דרך המשיחה ונספג בקלף- מעצב השיער נורמלי.
כאמור, לכתחילה מותקן להחמיר ובשום פנים ואופן מותר שיהיה למשוח את כל הקלף[3], אך בתחום העומדות ספר משוח, מותר לפנות אותם ולברך עליו[4].
כתב סת"ם
דרכי סימני אלפבית היוצר הסת"ם, לאורך השיטה שנקראת הבית יוסף
Postscript-viewer-shaded.png חיוניות מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png משמעות מורחב – יספיק סת"ם
ערך סת"ם הינה היוצר ובו משתמשים לכתיבת ספרי אומנות מיוחדת, מגילות, מזוזות ותפילין. נכתב ע"י זה הזמן נמצא את סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או אולי נוצה בדיו סת"ם לשם קלף. לטקסט הסת"ם צילומים מרובעת אופיינית, והוא מעוטר בתגים בנוסף סימני אלפבית מסוימות. הביא לפרסום הגיע לא מפוסק או מנוקד. מצויים נלווה רמות היוצר עיקריים, היוצר אשכנזי וכתב ספרדי.
פסקי הלכות למשה מסיני היא בעצם העומדות לומר את הסת"ם בדיו. כשר מספיק הסת"ם מרובים הנם, איזה מספר הבקשות העיקריות לדיו הסת"ם העוזרות שחרוּת וקיום לנצח אותם. הדיו עלול מפיח להבת נר, שרף אילן, מי עפצים, גומא וממרכיבים דנדשים.
שחיקה אמיתי בידי הקלף או שמא הדיו תלוי להעלות בדרגה עיתון מלאכה כשר לספרא מקצוע לא טוב, עקב דהיית סימבולים אם סימנים, עד שחיקת הדיו מבין הקלף. עיתון מקצוע שכזו דינו גניזה.
עכשווי הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כתיבת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
עכשווי העבודה והכתיבה של עיתון התורה הם המורכבים והחמורים ביותר מבין תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מתנהלת באמצעות מביא שהוכשר לזאת במיוחד, בשם באופן מיוחד סת"ם. ספר התורה מותנה להיפסל מחמת מיחושים מתחלפות שהנפוצות עליהם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה אם מיותרת או גם מילה שכתובה במידה לא נאמן. בספר אומנות רע מאוד לאתר במרבית הפוסקים לא קיים לפנות בציבור, וישנו לתקנו במידה הפתרון נכון. לפי הרמב"ם מצויים עשרים התעסקות שפוסלים אחר ספר התורה, וכן אם אחד מהם מושם אותם, מהווה נתפס "כחומש מבין החומשין שמלמדין אשר בהן התינוקות שאין בו אשר קדושת ספר מקצוע מיוחד שלא קורין אשר ברבים"[5].
אחד המנהגים הפופלאריים כעת בהכנת טקסט עבודה מהווה ווי העמודים, ולפיו מירב עמודה בספר ראשיתה באות ו', מעבר עשר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
עיתון מלאכה כתב ספרדי מתויג
צריך לתייג אחר הכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג ואלו את הכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" לא קיימת לתייג.
דרכי התג הנפוצה הנו קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, ואם עשה אחר התגים ללא ראש, כשרים.
בתגים אין כלל רק את הפסול "חק תוכות", על כן באופן נדבקו התגים מותר להפרידן.
טוב לכתוב שעות הערב התיוג: "אני מתייג לשם קדושת ספר תורה", ולפני תיוג שם טוב השם: "לשם קדושת ה'", אך נוספת הודיע כשר והוא לא מעכב.
מקום שלושת התגים: הכתוב ש' ע' ט' : בנוסף הראש השמאלי. מיקום התג היחיד: בשליש השמאלי של האות.
מצווה מבין המובחר לתייג שיש להן די אצל ס"ת, איזה מה והיה אם תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן תיקני, אף על פי שהתיוג יוצא במקצת דהוי. מצויים עטים כשרים[6], ויש אינם כשרים.
באופן מחסור תגים וגילו אותו בלב קריאת התורה, אין כלל להוציא טקסט תורה אחר, ויש לא מעט לתקנו לאחר מכן. והאם אין כל תגים מרבית, שאין ספר מקצוע שונה, המעצב מקצוע מיוחד נורמלי בדיעבד ומותר לקרא כש ולברך אודותיו.
תיקונים בספר מקצוע מיוחד
מצויים גרוע בספר אומנות מיוחדת, ובינהם שחסירה אות או אולי יתירה אות, או שמא שהאות הן לא כתובה כהלכתה מותר לתפעל, כי בספר אומנות אינם שהמזוזה שהכתיבה תיהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם נמצא הפסול בראשם קריאת התורה מוציאין ספר מקצוע נפרד.
אם וכאשר יש את פיסוק של האותיות, במידה השתנה צורתה ונראית כשתי תווים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית דוגמת סמלים כו, מוציאין עיתון מלאכה שונה, ואם לא השתנתה צורתה אין שום לנקות אחר המעצב מלאכה, ויתקנו עם תום הקריאה.
חק תוכות
במידה האות נוצרת על ידי מחיקה ובשום פנים ואופן מותר שיהיה באמצעות כותב, הנה זה הזמן "חק תוכות" והאות פסולה, כמו נבנה ו' בענף י' אי אפשר לגרד רק את חלק ממנו התחתון בקרב הו' במטרה שיהיה י', בגלל שהי' נרקמה באמצעות מחיקה ולא באמצעות כותב. הנושא נלמד מהפסוק "וכתב בשבילה ספר כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב ואסור שיהיה חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, הוא הדין ואלה להגיד אומנות.
עבודות ספר מקצוע
התורה הוא עיתון המצוות, החוק והחכמות שניתנו לעם ארץ במדבר סיני מיד אחרי העמדתם לעם השם.
התורה הכוללת את אותן צורך השם המתומצת ברבדים ותתי שכבות עמוקים להתאמה לחיי האנושות, שהמזוזה לשם הבנתם וידיעתם הרבה מאוד עמלים חכמי ארץ החיים, ואפי' מידי ימיהם ישירות. התורה מהווה המתנה החביבה והגדולה ביותר איפה שנתן אלוקים לאנושות אחת ל. והינה נחשבת ומוערכת רבות ואלו למקרה שחשבתם פעם הקב"ה שבראה 4 קודם לבריאת הטבע. התורה נותנת ללומדיה גדלות אנושית מרוממת, עיניים על-תבונית וידיעת השם שלו במסגרת השונות עסקם בשערה. מכורח ערכה של אומנות, לומדיה הזוכים לכתרה, מוערכים ונערצים עד הרגע מאוד.
מפאת ערכת מיגון הממשי, ומכוח מצות לימודים אומנות, מידי יהודי מאמין משתדל להגות בתוכה מידי יממות לפי כוחו. לומדיה מעידים על עצמם שכן למידה באופן קבוע מעורר גיחוך אותם ומרומם אשר. התורה וקיום מצוותיה הנו מהווה הסיבה לעיקר השכר ברחבי העולם השני.
הוא נמסרה מחולקת במלואה לשני רהיטים ראשיים "תורה שבכתב" וכוללת את אותן התורה צריך נכתבה על ידי איתן רבינו גבוה הנביאים ושאר החלקים של הנ"ך, וה"תורה שבעל-פה" המבהירה את אותן החוסרים ומשלימה אחר הבנת התורה שבכתב.
בתורה מושם תרי"ג המצווה של, המחולקות לרמ"ח (248) מאנשי מקצוע "עשה" ושס"ה (365) מאנשי מקצוע "לא-תעשה". ישנה חלוקה רוחבית זרה, של המצווה של בקרב מביא לחברו ומצוות בין מביא לחדר.
תוכן נושאים
1 חלקיו של התורה
2 מוחלט התורה
2.1 עיקרי האמונה
2.2 בריאת העולם
3 הלכה
3.1 בתי מדרשות ובתי כנסיות
4 ראו גם
חלקיו של התורה
ספר מלאכה כתוב על אודות קלף, מעצב השיער הקדוש עד מאוד בתורה.
בתורה חמש עולמי של ספרי קודש
התורה שבכתב - הוא קבצי המלא בערך שלושים ספרי קריאה, בכינוי מייצג בראשי תיבות את אותן שלושת חלקיו: מלאכה, נביאים וכתובים. מהווה כולל כתבים מגוונים הכתובים ברובם בלשון הקודש ומקצתם בארמית. התנ"ך מתאר את אותן תולדות האתר בטבע מזמן בריאתו, ומתמקד בתולדות בעלויות ארץ עד לתחילת משך החיים של מבנים נספח. ובנוסף מהווה מקיפה קובצי קווי הנחיה ומצוות, דברי אתיקה, פתגמים ועוד.
התורה מהווה החלק המקודש עד מאוד בתנ"ך. התורה נכתבו מפי הקב"ה באמצעות דוד, ונביאים וכתובים נכתבו על ידי נבואה על ידי נביאים מיוחדים בתקופות שונות.
המשנה - קובץ על ידי ההלכות המשפט והמצוות. הנלמד בידי התנאים מהפסוקים בתנ"ך בהתאם המסורת המכונה עבודה למשה מסיני סוכן מפי איש בכל תנא ע"פ רבותיו ונכתבה ונחתמה באמצעות רבי יהודה הנשיא. שראה שאי אפשר לחדש אחר המרת ההלכות בע"פ שלא ישכח לכן מאמר כתורה שבכתב. הנו נכתבה בארץ, בלשון הקודש בניב נפרד מזה שמוכר מבין התנ"ך, המכונה לשון מבריקים או גם "עברית משנאית".
התלמוד - שבו נחכים המקור להלכות מהמשנה מהתנ"ך ודברי הלכה ואגדה קליינטים. היא נחלק לשני קבצים - התלמוד הבבלי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בבבל, באמצעות האמוראים רבינא ורב אשי, והתלמוד הירושלמי שנלמד ונחתם בקהליה היהודית בארצנו בגליל, על ידי האמורא רבי יוחנן.
לפרטים נוספים התלמודים מבוססים על אודות מעטה פרשני והלכתי שאספו לאורך התקופה בקהילה שבו נערך כל אדם מתוכם. לפרטים נוספים הקבצים כתובים ברובם בשפה הארמית, כל בן אדם מהקבצים בדיאלקט ארמי מקומי. ברוב השיעורים בישיבות נסוב סביב התלמוד (בעיקר התלמוד הבבלי) והמשנה, ובעקבות דיוניו, נכתבו מעתה והלאה ספרי הלכה רבי השפעה עליהם רי"ף רא"ש רמב"ם רש"י תוספות ועוד. עיתון ההלכה ההתחלתי שפוסק היישר מבין התלמוד הנו מספר טורים (רבינו יעקב בנו על ידי הרא"ש) ועליו הביא לפרסום מרן רבינו יוסף קארו את חיבורו הנכס יוסף שהיא הבסיס לספרו השולחן ערוך.
השולחן ערוך - ספר פסקי הלכות המסכם אחר קובצי הפרשנות והספרים הייחודיים צריך נכתבו אודות התלמוד.
ספרי קריאה ענקיים נוספים: • ספר הזוהר • משנה מקצוע לרמב"ם • ספרי הקבלה
מוחלט התורה
אלמנט הדת הוא האמונה בא-ל הראשון והיחיד
נושאי האמונה
המפורסמת מאד היא בעצם רשימתו אצל הרמב"ם וכוללת שלוש חמש עיקרים, ובראשם האמונה באחדות ה', האמונה בהיותו מופשט וכדאי שלא יהיה גשמי, האמונה בנבואה והאמונה בעליונותה הנבואית של תורת דוד. מכיוון העיקרים הללו מפורסמות האמונות בתחיית המתים, באירופה נוסף ובמשיח.
כמו זה הביטויים המזוהים מאוד בעלויות האמונה היהודית, סמל שהוא פסוק בתורה, מהווה "שמע מדינה, ה' אלוקינו, ה' אחד" (דברים, ו', ד'). יהודים השתמשו בפסוק זה הזמן כביטוי לאמונה במיוחד השם, כאמצעי לזיהוי בפני יהודים נלווים, והשמיעו אודותיו כאות לדבקותם בתורה, ויתכן שאף מזמן מוות הכול על קידוש השם.
בריאת הטבע
בספר בראשית מסופר באיזו דרך נברא הטבע בשישה עת. בנוסף לחומרי הדברה אלו מתואר יממות שביעי אשר בו שבת ה' ממלאכתו. מניין הזמן בטבע הנו לבריאת העולם (שנה ישן בריאת גורם הראשון), על-פי תוך ויתור המופיע בספר סדר ענף (ספר שנזכר בתלמוד ומיוחס לרבי יוסי בן חלפתא). התקופה נמנות בספרות עבריות, ולפיכך שנת התשע"ו מהווה השנה ה-5,776 לבריאת הטבע, על-פי הערך האלה.
בתקופת המתואר בספר בראשית, נברא אלו אחרון ביממה השישי, ככתר הטבע במושלמותו ובתבונתו (בצלם אלקים) ואחרי בריאתו נוצר זמנים השביעי יום מנוחה (יום השבת). כעבור חטא עץ הדעת גורש כל מי מגן עדן, ובכך התחילה שושלת אדם.
על פי קונבנציונלי מחכמי ופרשני התורה, דוגמת הרמב"ם וכול חכמי הקבלה, סיפור הבריאה וגן העדן גם הינה בסוד "מעשה בראשית".
הלכה
תשמישי קדושה יהודיים: שופר, יד (המצביע לקריאת התורה) 6 חומשי מקצוע, תנ"ך, זוג פמוטים לנרות שבת ויום טוב, קופסה של אתרוג, נטלה (קנקן לנטילת ידיים)
Postscript-viewer-shaded.png חשיבות מורחב – הלכות
התורה שבכתב המורכבת מחמשת חומשי מקצוע מיוחד, וספרי הנביאים והכתובים, והתורה שבעל לפניכם - המשנה והתלמוד, מקיפות את כל ההוראות ההלכתיות של התורה הרבנית, המצוות. וברוב הוראת התורה מהווה דיון ופירוש בידי המצוות. שנגמרת חתימת התלמוד נכתבו ספרי הלכות המאפשרים הלכות ומנהגים בעצמו (שלא דוגמת התלמוד אייפון שלו הכללי וכדלקמן " אגדתות" - דהיינו סיפורים ועוד תכנונים לא נוגעים להלכה) כמו "ספר הלכות גדולות" שנכתב בתקופתו של הגאונים, הרי"ף שנחשב לראשון הראשונים ובעקבותיו הרמב"ם, הרא"ש ואחריו בנו ר' יעקב "בעל הטורים" שדעותיהם כולנו מסתמכות הכול על טענות התלמוד ומחלוקותיהם נוצרו מפאת פירושים מיוחדים ש.
בהיעדרו של נכסי נדל"ן דין העצום, מאפשר התורה היא בעצם החכם או הרב הצדיק. הינה וכדלקמן אחראי מאוד על ניהול הקהילה, על הנהגתה הרוחנית ועל אודות פסיקת פסקי הלכות וקיום החוק, בענייני אישות, גיור וממונות.
תכנון הכתוב האחרונות בספר התורה בקלף משורטט.
הקלף
רק את ספר התורה, כגון יתר כתבי הקודש כמזוזות ותפילין, כותבים הכול על עורות בעלי חיים, וכן אם כתבם אודות מעטה נפרד כנייר או אולי עור סקי הם פסולים. דין זה נלמד במקצועיות למשה מסיני[1]. וגם בקבוצת העורות, מותרים לעשות הקלף פשוט עורות מבעלי חיים טהורים, הכשרים לאכילה. חיוב זה הזמן דווקא במין מי שיש ברשותו חייכם, ואף חיה ממין הכשר לאכילה של עצמה אסורה באכילה, כנבלה או אולי טרפה, מותר לספרא המתארת את עורה עיתון מקצוע מיוחד. על עור סקי של דגים לא כדאי להגיד עיתון מקצוע, מפני ש עם זוהמא[2].
ע"מ לעצב את בד הבהמה לכתיבה, קיים לעבדו. העיבוד מבצעים על ידי הענקת היד בסיד או אולי עם חומר אחר (כעפצים) השואב מן הזרוע רק את הנוזלים האפשריים כש, וכך העור שלנו עלול להגמר זמן אך לא להירקב. העיבוד בסיד היא הנהוג במרבית קהילות מדינה, ועיבוד בעפצים נהוג במדויק בידי יהדות תימן.
השינויים העיקריים של שני סוגים העיבודים: בעיבוד בסיד: הזרוע בערך ובשום פנים ואופן מותר שיהיה נמלח, והסיד הנו עפ"י רוב המשאב הגורם היחיד המשתתף בעיבוד. הקלף העובר עיבוד זה הזמן הוא לבן וקשה, והאותיות שנכתבות על הפרקט ניזוקות במגע אלו שיש להן מים. בעיבוד בעפצים: המלח והקמח הם הדפסים נחוצים להצלחה בעיבוד, הקלף מקבל גוון החימום של ומרקמו 2 שנים רכים, והאותיות הנכתבות הוא צריך ניזוקות בזול במגע אלו שיש להן את המים.
העיבוד יכול שיהיה לשמה, ואם לא עיבדו לשמה, שלילי.
שרטוט
הקלף אמור להיות משורטט שעות הערב הכתיבה, והאם עוצב ללא שרטוט לא טוב. את השרטוט עושים על ידי מרצע, ומצווה מבין המובחר לשרטט ביד ימין. מעיקר ההלכה השרטוט אינן אמור להיות לשמה. מנין השורות היא 42 ומנהג תימן 51, ומוסיפים 4 שרטוט מלמטה לשורה האחרונה ומהצדדים.
הכתיבה נעשית איך שגגי אשר כתוב נוגעות בשרטוט. מושם להיזהר שאין הן להגיד שלושה אותיות מהסביבה לשרטוט, ואם הביא לפרסום בדיעבד בכלל מילה מחוץ לשורה מעתה ואילך בשבילה - היא כשרה. ניסיון השם שיצאו ממנו מספר סימבולים מהסביבה לשיטה שלילי. יצאה אות אחת או גם בכל ניסיון ה' מהסביבה לשיטה - תקין.
תפירה
בהשלמת תכנון האותיות לשם הקלף, תופרים אחר היריעות הנה לזו עם גיד. התפירה וכרחה לתכנן לשמה.
את כל היריעה העיקרית והאחרונה תופרים לעץ חיים שלכם.
קלף משוח
בדורות האחרונים נתעוררה השאלה והיה אם מותר למשוח את כל הקלף בשכבת ציפוי המיוצרת מסיד ומקלף שהותך. באמצעות משיחה זו מתייפה הקלף, והכתיבה על הפרקט קטנה ומהירה שנתיים, אך נחלקו האחרונים במידה ו מושם במשיחה הינה חציצה בין הדיו לקלף. שו"ת פנים ארציות מאירות פסק שמצווה והידור לספר הכול על קלף משוח, שמרבית הבא לייפות את אותן הכתב כלל לא חוצץ. אבל ואלו לשיטה היא מותקן להיזהר אינן למשוח משיחה עבה מהמדה, העלולה ברבות בימים להתפורר ולבקע רק את שכתוב שעל גבה. לעומתו פסק בספר "בני-יונה" שהמשיחה הינה חציצה של הדיו לקלף, ומשום כך באופן כשיקלפו את כל המשיחה הדיו יפול- הספר פסול, איזה מה והיה אם הדיו מגיע השיטה שנקראת המשיחה ונספג בקלף- המעצב טוב.
למעשה, לכתחילה מושם להחמיר אך לא למשוח את אותם הקלף[3], אולם בסקטור שיש עיתון משוח, מותר לעיין אשר ולברך עליו[4].
ערך סת"ם
צורת אותיות נכתב ע"י הסת"ם, בתקופת השיטה שנקראת הנכס יוסף
Postscript-viewer-shaded.png נחיצות מורחב – נכתב ע"י סת"ם
Postscript-viewer-shaded.png ערכה של מורחב – יספיק סת"ם
חיבר סת"ם מהווה היוצר שבו משתמשים לכתיבת ספרי מקצוע מיוחד, מגילות, מזוזות ותפילין. היוצר הגיע משמש אחר סופרי הסת"ם ונכתב על ידי קנה או שמא נוצה בדיו סת"ם מרבית קלף. לכתב הסת"ם המראה מרובעת אופיינית, ואותו אחד מעוטר בתגים מעל אותיות מסוימות. ערך הגיע לא מפוסק או שמא מנוקד. קיים שני רמות חיבר מרכזיים, נכתב ע"י אשכנזי וכתב ספרדי.
הלכות למשה מסיני מהווה הקיימות לכתוב אחר הסת"ם בדיו. החוקים של דיו הסת"ם מרובים הם, אלו מ שתי הדרישות העיקריות לדיו הסת"ם הן שחרוּת וקיום לאורך זמן. הדיו עשוי מפיח להבת נר, שרף אילן, אף אחד לא עפצים, גומא וממרכיבים חדשים.
שחיקה טבעי אצל הקלף או שמא הדיו תלוי לשדרג טקסט מקצוע מיוחד נורמלי לכתוב מקצוע רע, הודות ל דהיית סמלים אם סמלים, או לחילופין שחיקת הדיו מצד הקלף. ספר מלאכה שכזו דינו גניזה.
תקין הכתיבה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכנת ספרי עבודה, תפילין ומזוזות
תקנות המלאכה והכתיבה של עיתון התורה הנם המורכבים והחמורים עד מאוד מצוי תשמישי הקדושה ביהדות. יצירת טקסט התורה מבוצעת באמצעות גורם שהוכשר לתופעה באופן יחסי, עם תכונות של באופן מיוחד סת"ם. עיתון התורה מותנה להיפסל בגלל כאבים חזקים מתחלפות שהנפוצות שהינם הנן טעות בכתיבה, מילה חסרה עד מיותרת או מילה שכתובה והיה אם אינן אמין. בספר מקצוע מיוחד גרוע למצוא במרבית הפוסקים אין לעיין בציבור, וקיים לתקנו אם הפיתרון מתאים. בהתאם הרמב"ם ישנם עשרים סידורים שפוסלים אחר עיתון התורה, ואם אחד מהם מותקן כש, היא יוכרז "כחומש מצד החומשין שמלמדין בהן התינוקות שלא קיימים בו קדושת טקסט מקצוע מיוחד שאין קורין ש ברבים"[5].
שכזה המנהגים הפופלאריים בימים אלו בהכנת טקסט אומנות מיוחדת הנו ווי העמודים, ולפיו מרב עמודה בספר מתחילה מגיעות ו', מלבד מספר עמודות המסומנות בראשי התיבות בי"ה שמ"ו.
תיוג
טקסט מלאכה ערך ספרדי מתויג
ש לתייג את אותו שכתוב "שעטנז גץ" שלשה תגים מעל כל אות (ראה תמונה) ולפי הקבלה שהמזוזה לתייג ואלו את אותן שכתוב "בדק חיה" תג אחד מעל כל אות. ואותיות "מלאכת סופר" אין שום לתייג.
צורת התג הנהוגה היא קו שעולה מגג האות, ובראשה עיגול, והאם עשה רק את התגים חפים ראש, כשרים.
בתגים לא קיימת את הפסול "חק תוכות", ומשום כך אם וכאשר נדבקו התגים מותר להפרידן.
מעולה לספר לפני התיוג: "אני מתייג למטרות קדושת טקסט תורה", ולפני תיוג וותק השם: "לשם קדושת ה'", אך שונה סיפר קפדני והוא לא מעכב.
מקום שלושת התגים: אשר כתוב ש' ע' ט' : מעבר הראש השמאלי. דירוג התג היחיד: בשליש השמאלי בקרב האות.
מצווה מן המובחר לתייג בנות דיו אצל ס"ת, איזה מה אם תייג בעט רפידוגרף וכדלקמן נורמלי, בזמן שהתיוג יוצא במקצת דהוי. ישנם עטים כשרים[6], וישנם לא כשרים.
אם חוסר תגים וגילו את הדבר בלב ליבו של קריאת התורה, אין כל להנמיך ספר אומנות נפרד, ויש לתקנו מעתה ואילך. ואם לא קיימת תגים חוק, ואין עיתון עבודה שונה, מעצב השיער מלאכה נורמלי בדיעבד ומותר לקרא בו ולברך באחריותו.
שכלולים בספר עבודה
נמצא פסול בספר אומנות מיוחדת, כגון שחסירה אות או לחילופין יתירה אות, או שמא שהאות אינן כתובה כהלכתה מותר לשפץ, שכן בספר אומנות לא שהמזוזה שהכתיבה תהיה כסדרה כתפילין ומזוזות. ואם קיימים הפסול בליבם קריאת התורה מוציאין טקסט אומנות שונה.
אם קיים פיסוק מכיוון האותיות, במידה התקדם צורתה ונראית כשתי תוים כגון: מ' שנפסקה בלב ונראית ובינהם סימני אלפבית כו, מוציאין ספר תורה נפרד, ואם לא השתנתה צורתה אין להיפטר את אותן הצבע תורה, ויתקנו אחרי הקריאה.
חק תוכות
והיה אם האות נוצרת על ידי מחיקה ואינו על ידי כתיבה, הרי הגיע "חק תוכות" והאות פסולה, כמו תוכנן ונבנה ו' באתר י' אי אפשר לגרד את כל חלקו התחתון של הו' ע"מ שיהיה זה י', משום שהי' נוצרה בידי מחיקה אך לא בידי כתיבה. דבר זה נלמד מהפסוק "וכתב לה עיתון כריתת" (דברים כ"ד א') ודרשו חז"ל: "וכתב אך לא חקק" (גיטין כ' ע"א). וכמו שכך ההלכה בגיטין, מהווה שבית הדין ואלה לספר מקצוע.
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון והיה אם מתחילתה האות לא נכתבה טוב, של שאות אחת נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק על האות וקילקלה את צורתה, ובין במידה נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה אופן האות, מותר לחלק ביניהם שלא קיימים בזה "חק תוכות".הכנסת ספר תורה פניני הלכה
הפסול "חק תוכות" חל מכיוון באופן מתחילתה האות הן לא נכתבה טוב, של שאות זכוכית נדבקה לחברתה ואיבדה צורתה, ובין שנפלה טיפת מספיק הכול על האות וקילקלה את אותה צורתה, ובין אם נכנסה אות אחת לתוך חברתה ואיבדה צורתה (כגון אות ל' שנכנסה לתוך הך' שמעליה והך' נראית כאות ה').
נדבקה אות לחברתה באופן שלא השתנתה צורת האות, מותר לחלק ביניהם שאסור בזה "חק תוכות".